דגיג שנה א
כשהייתי קטנה אהבתי מים כדג השב לביתו. הייתי יכולה במשך שעות לקחת אויר ולעשות בועות, לעשות סלטות לאחור ברצף, לצוף על הבטן כגוויה, לצלול ולהביט על ישבנים של זקנות שוחות. בגיל עשר הצטרפתי לקבוצת שחייה. שחיתי ארבע פעמים בשבוע ולא הבנתי מה ילדים אחרים עושים עם הזמן שלהם ואיך הם מבזבזים את החיים במקום להיות במים. הייתי מאושרת וגם הייתי ממש טובה. אבל באיזשהו רגע במרוצת השנים התעוררתי לקול ציפצוף המשרוקית של המאמן, ולמציאות נטולת קסם של מרדף חסר תוחלת אחר התוצאה. מדגיג חופשי ומאושר הפכתי לטינאייגרית מתוסכלת עם הפרעת אכילה. כמה בריכות שחיתי במהלך שנות נעורי בחוסר חשק מוחלט. איזה בזבוז. מעולם לא הצלחתי להזדהות עם המטרה הזו שכל כך חוטאת לאמת. וככל שסבלתי כך נהייתי גרועה וככל שנהייתי גרועה כך סבלתי. לפעמים דימיתי את עצמי כגוויה צפה שחובטת במים כמופעלת על ידי בטריה
וזו אנלוגיה קטנה ומושלמת על לימודי עיצוב באקדמיה. ככל שתתרכזו בתוצאה, בציון, בהישג, בביקורת, בתחרות – כך תסבלו. ברגע שתוותרו על האגו ותתמסרו לחופש ולחיפוש – תהנו ותגיעו לתוצאות מעניינות ומקוריות
בתמונות: כמה ציורים שממש נהניתי לצייר
PUSHPIN
פושפין המכינה לאמנות עיצוב ואדריכלות
כבר 12 שנה שאנחנו מלווים מעצבים צעירים
עד לאקדמיה… והרבה אחרי
המכינה הכי קטנה והכי איכותית
פוסטים קודמים
לפרטים על המכינה
0526 365002
או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
Leave a comment
[easy-social-share buttons="facebook,twitter,pinterest,whatsapp" counters=0 counter_pos="hidden" total_counter_pos="none" hide_names="force" template="clear-retina"]