שיעור רישום ראשון – איזה פחד
אתמול היה שיעור רישום ראשון במכינה ונזכרתי בשיעור רישום הראשון שלי בשנה א בבצלאל
כשהגעתי לבצלאל לא ממש ידעתי לרשום ובכלל, די צנחתי מהירח, (או מחיפה), לעולם העיצוב. אני זוכרת שכולם ישבו במעגל סביב מודל עירום והסתערו על הנייר עם חתיכת פחם, ואני פשוט הייתי משותקת. כולם ניראו לי כל כך מוכשרים ויודעים כבר. והמורה לא ממש לימדה. רק עברה ועמרה באנגלית גוד גוד על כולם. חוץ ממני כי הייתי לגמרי משותקת. האוירה הייתה בלתי נסבלת מבחינתי. ולמעשה במהלך ארבע השנים הבאות הדחקתי, התחמקתי ונמנעתי מלהתמודד עם רישום. הרגשתי שאני מתסובבת ערומה במסדרונות בית הספר ועל גופי רשום בענק" לא יודעת לרשום". ציירתי – זה כן
המצאתי פרספקטיבות ושפה מעוותת משלי וגם פרוייקט הגמר שלי היה כולו ציורים, וזכה לתשבוחות רבות –
אבל לרשום – מה פתאום. אני – לא יודעת
אבל את הנכות הזו שגררתי איתי החלטתי לרפא. בסוף הלימודים בבצלאל הלכתי ללמוד רישום בסדנא לציור פיגורטיבי בירושלים. במשך שנה ישבתי חמישה ימים בשבוע, שבע שעות כל יום מול מודל ערום ורשמתי קווים וכתמים. זוהייתה הפעם הראשונה שהיה לי שקט נפשי – להתבונן שנייה במה שנימצא מולי – ולרשום – מה שאני רואה
והדבר הכי חשוב שלמדתי מהשנה המדהימה הזו הוא, שרישום, זה כמו מדיטציה – זה כאן ועכשיו ורק מול עצמך. זה לא יכול לקרות בלחץ בתחרות וברצון להגיע לתוצאה כי רישום זה לא התוצאה – זה החיפוש
ורישום הוא פשוט ידע נרכש. חלק גדול ממנו טכני. אין תלמיד שלא יכול ללמוד לרשום. רק תלמיד שלא נותן לעצמו את השקט להיות בזמן השיעור בתהליך חיפוש והתבוננות . להשקיט את הפחד מכישלון, את התחרותיות , את מי יותר טוב ממני – לשים אוזניות, להפסיק לסבול ולהתחיל להנות. רק ככה לומדים לרשום. ההצלחה – מובטחת. אני מתחייבת!!
שיעור רישום ראשון במכינה
ציורים מתוך הפרוייקט גמר שלי בבצלאל, "נשים בחיי" אקריליק, 120*100ס"מ
PUSHPIN
פושפין המכינה לאמנות עיצוב ואדריכלות
כבר 12 שנה שאנחנו מלווים מעצבים צעירים
עד לאקדמיה… והרבה אחרי
המכינה הכי קטנה והכי איכותית
פוסטים קודמים
לפרטים על המכינה
0526 365002
או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
Leave a comment
[easy-social-share buttons="facebook,twitter,pinterest,whatsapp" counters=0 counter_pos="hidden" total_counter_pos="none" hide_names="force" template="clear-retina"]